בוהן קלובה (הלוקס ולגוס או "עצם בולטת")

מידע כללי

בוהן קלובה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בגיל מבוגר אך קיימת גם בצעירים. מצב זה שכיח יותר בנשים וקשור לנעילת נעלי עקב ולנטייה תורשתית.

בבוהן קלובה קיימת סטייה של עצם המסרק הראשונה לכיוון מרכז הגוף וסטייה של הבוהן  (בוהן נקראת בשפה הרפואית הלוקס) החוצה ממרכז הגוף  (סטייה זו נקראת בשפה הרפואית ולגוס). בבסיס הבוהן נוצרת בליטה הנקראת בוניון. לעיתים הבוהן דוחפת את שאר האצבעות שגם מתעוותות ולעיתים האצבע השנייה עולה על הבוהן ורוכבת עליה.

חשוב לציין שלא כל אדם עם בוהן קלובה (אפילו אם מדובר בעיוות חמור) סובל מהמצב וברבים לא נגרמת הפרעה כלל פרט לצורך בנעליים רחבות יותר. כשמופיעות תלונות הן כוללות כאב באזור הבוניון ולעיתים כאב בבסיס האצבע השנייה. הכאב בבוניון נגרם בדרך כלל מנעל שלוחצת על האזור שהופך אדום ומגורה אך לעיתים קיים גם כאב בהליכה יחפה.

בוהן קלובה


הטיפול

אם לא נגרמת כל הפרעה אין צורך בטיפול. כשמופיע כאב הטיפול הראשון המומלץ הוא שימוש בנעל רחבה מספיק שלא תפעיל לחץ על הבוניון. בנשים מומלץ לא לנעול נעלי עקב שעלולות לגרום להחמרה הדרגתית של המצב.

מפרידי בהונות וסדים שמיישרים את הבוהן לא גורמים לתיקון של העיוות ויעילותם בעצירת התקדמות העיוות אינה ברורה.

ניתוח מבוצע רק אם קיים כאב לאורך זמן (לפחות חצי שנה) וניסיון התאמת נעלים רחבות כשל.

הפרעה קוסמטית ("אני לא אוהבת את מראה כף הרגל שלי") אינה סיבה לניתוח כמו גם חשש מהתקדמות העיוות בעתיד ("כיום המצב לא ממש מפריע לי אך אני מפחד שהמצב יחמיר בעתיד").

בניתוח מבוצע תיקון של העיוות על ידי חיתוך עצם ורקמה רכה. לאחר שמיישרים את הבוהן ומסירים את הבוניון יש לקבע את העצמות באמצעים שונים כמו ברגים ומסמרים וזאת בהתאם להעדפת המנתח.

 

שלבי ההחלמה מהניתוח

השלב  הראשון – שלב זה נמשך מרגע סיום הניתוח ועד 2-3 שבועות לאחריו.  בסיום הניתוח כף הרגל נחבשת בחבישה מרופדת ומותרת דריכה מיידית על הרגל בשימוש בנעל מיוחדת. בשבוע הראשון עוצמת הכאב היא הגבוהה ביותר ולכן יש לקחת תרופות מתאימות המקלות על הכאב. לאחר שבועיים מוציאים תפרים ולאחר 3 שבועות מוצא מסמר שבולט מחוץ לעור. בתקופה הראשונה כף הרגל חבושה כל הזמן תוך הקפדה על רווח בין הבוהן לאצבע השנייה ואסור לרחוץ את כף הרגל.

השלב השני – שלב זה נמשך עד 6 שבועות לאחר הניתוח. בשלב זה הנפיחות בכף הרגל והכאב יורדים בהדרגה ובסיום השלב העצם שנחתכה וקובעה כבר מחוברת בצורתה החדשה. גם בשלב זה חשוב להפריד בין הבוהן לאצבע השנייה באמצעות מפריד בהונות מיוחד.

השלב השלישי – שלב זה נמשך עד מספר חודשים לאחר הניתוח. בשלב זה כף הרגל חוזרת בהדרגה לתפקוד וצורה תקינים.  הגמישות של הבוהן שנפגעת בשלבי ההחלמה הראשונים, חוזרת בהדרגה.

סיבוכי הניתוח

חשוב לציין שסיבוכים אינם שכיחים ובמרביתם הגדול של המקרים הניתוח משיג תוצאה טובה ללא סיבוכים.

ניתן לחלק את הסיבוכים לכאלו העלולים להתרחש במהלך הניתוח ולכאלו העלולים להתרחש לאחר הניתוח. במהלך הניתוח תיתכן פגיעה לא מכוונת בעצבים, כלי דם, גידים או בעצם. פגיעה בעצבים יכולה להיגרם מחיתוך העצב, מתיחתו או מחיצתו. כתוצאה מהפגיעה מופיע חוסר תחושה בבוהן אך בדרך כלל ההפרעה לתפקוד אינה רבה. לעיתים נדירות מתפתחת תסמונת כאב חמורה באופן משני לפגיעה בעצב. פגיעה בכלי דם נגרמת מחיתוך כלי דם ויכולה לגרום לדימום אם כלי הדם לא מטופל. חשוב לציין שכתם דם המופיע על החבישה לאחר הניתוח הוא שכיח ואינו מעיד בהכרח על בעיה. העצם יכולה להישבר באופן לא מכוון במהלך הניתוח וסיבוך זה דורש קיבוע של השבר שמתבצע באופן מיידי. לאחר הניתוח תתכן הופעה של זיהום בפצע הניתוח. סיבוך זה מופיע בדרך כלל בין חמישה לעשרה ימים לאחר הניתוח וקיים בפחות מחמישה אחוזים מהמנותחים. הזיהום מתבטא בעליית חום וכאב עז ברגל המנותחת. בכל מקרה של חשד לזיהום יש לפנות מיידית לרופא המנתח ולהתחיל בטיפול אנטיביוטי. סיבוכים נוספים לאחר הניתוח הם עיכוב בריפוי צלקת הניתוח, חוסר חיבור של העצם, חיבור העצם בעמדה לא טובה וכישלון הניתוח בתיקון העיוות ואף יצירת עיוות הפוך (סטייה של הבוהן לכיוון מרכז הגוף). לעיתים  מופיעים כאב וקושי בדריכה על אזור הניתוח שנמשכים חודשים רבים לאחר הניתוח. נוקשות של הבוהן שכיחה ביותר לאחר הניתוח ובדרך כלל משתפרת בחודשים שלאחר הניתוח.